HiresPonsive | חינוך ביתי

החינוך הביתי חופף ומביא הזדמנויות חינוך בלתי מוגבלות לתלמיד הביתי

מַדָע

צמחים חכמים במדע בדיוני

העצים הבוכים והמדברים אצל וירג’יל ודנטה מציעים שהרעיון של תקשורת עם צמחים הוא עתיק יומין, אבל רק במובן של מעבר נשמות אדם לצמחים; הנושא עדיין אינו מודיעין צמח אמיתי בפני עצמו.

ואז מגיעה דוגמא המעבר בחלק המוקדם של ויליאם הופ הודג’סון הסירות של גלן קאריג (1907). בפרק ‚ארץ הבדידות‘ אנו נלקחים לאי שיש בו יללה במהלך הלילה, ועצים מרושעים נוטים לעטוף את ענפיהם סביב הנוסע הבלתי נזהר. הנרטיב מצביע על כך שנשמות אנושיות נשאבות איכשהו לתוך העצים ואז קורצות לעוד להצטרף אליהן. תחושת האימה היא מוזרה ועוצמתית. האווירה היא של פחד על טבעי, אבל העבודה יכולה להיחשב באופן שולי כמדע בדיוני.

ואז מגיע העידן הגדול של המדע הבדיוני של מגזינים, וכל מיני תיאורים של צמחים תבוניים פורחים אל הספרות.

„Proxima Centauri“ של מאריי ליינסטר, המתוארך לשנים הראשונות של פוליפ SF, מתאר צמחים זדוניים הנוסעים בחלל התוקפים חוקרים אנושיים. גישה עדינה יותר מגיעה מהאינטליגנציה של הירקות על פני כדור הארץ בסיפור ‚שתיל מאדים‘ מ-1931 מאת קלארק אשטון סמית‘, שבו האנושות מוכפפת על ידי ההבטחה של אוטופיה. ריימונד ז גאלון, עוד סופר בציר שנות ה-30, הפיק וריאציה מעוררת יותר על נושא זה ב’זרעי הדמדומים‘, שם הפעם האנושות מומתת בגז למוות שליו על ידי פולש ירקות חייזרים בעתיד הרחוק. בסיפור האחרון הזה, הקורא גורם לתחושה שסילוקם של בני האדם המנוונים האחרונים אינה אבדה גדולה לעולם.

כשינוי מהאיומים הללו, אצל קליפורד די סימאק כל בשר הוא דשא (1965) אנו פוגשים למעשה חיים אינטליגנטיים מיטיבים (אם כי מעט חסרי רחמים) בצורת צמחים, אם כי הצורה שהיא לובשת היא של מחשב ביולוגי על פני כדור הארץ שפועל באמצעות פוטוסינתזה, ודומה רק כלפי חוץ לחיי הצמח שאנו מכירים. כל בשר הוא דשא הוא אחד הרומנים הטובים ביותר של סימאק, תענוג לקרוא. בהכרזה על אחוות כל המינים בסגנונו העדין, ההומני, הבלתי ניתן לחיקוי, אין בו שום דבר רך או רופף, והוא מכיל שפע של התרגשות, איום והפגיעה ההיא של קוסמוס מוזר על החיים הרגילים, שהיא סימן ההיכר של תת-ז’אנר מסוים של מדע בדיוני – מה שאפשר לכנות אסון בעיירה קטנה.

מה דעתה של הציוויליזציה הצמחית כשלעצמה, ללא קשר לפגיעה שלה באנושות? בשביל זה אתה צריך ללכת לאולף סטייפלדון, ל-8 עמודים ב Star Maker (1937) שבו הוא מספר את עלייתם ונפילתם של ‚אנשי הצמח‘ של עולם קטן, לוהט ועשיר באנרגיה. סיפורם של היצורים שהוא מתאר נשלט על ידי המתח בין שעות הלילה הפעילות שלהם לבין אופי היום המהורהר שלהם. האיזון אובד בסופו של דבר, ובתחילה אחד, אחר כך הטבע השני שולט, מה שמוביל לאבדן של אנשי הצמח ועולמם. ב-40 שנות קריאת מדע בדיוני מעולם לא נתקלתי במשהו שדומה בעוצמתו ל-8 העמודים הללו, בכל הנוגע לנושא של אינטליגנציה צמחית. זהו משל לרלוונטיות אוניברסלית לכל התרבויות, בדגש שהוא מטיל על החשיבות החיונית של נאמנות למוצאו הטבעי.

Share this post

About the author

Schreibe einen Kommentar

Deine E-Mail-Adresse wird nicht veröffentlicht. Erforderliche Felder sind mit * markiert.